יש לך זמן פרטי משלך? 

יש לך זמן פרטי משלך?

השאיפה להיות רגועים בחיינו אלה היא מטרתם של מרבית תושבי העולם ובמיוחד האנשים בארצנו הקטנה החיים בלחץ המתמיד ובאורח חיים לחוץ במיוחד...
כמעט כולנו מצויים במתח מתמיד.

אני עצמי קוסמטיקאית ויש לי קליניקה מהבית מרגישה שתמיד אין לי זמן, תמיד ממהרת, תמיד משתדלת להספיק כמה שיותר דברים ותמיד ייסורי מצפון מנקרים במוחי שמא לא מלאתי את שלל חובותיי כאם, כרעיה, כאשת קריירה, כבת טובה להוריי ועוד...

כמה תפקידים אישה יכולה למלא ?

מדהים בעיניי איך אנו הנשים מתפקדות בחיי היום יום...אני מנסה ללמוד להירגע...
ללמוד להקשיב לעצמי בין הרעש הבלתי פוסק של הדיבורים במוחי על מה הספקתי ומה עוד לא הספקתי היום...

האבסורד הוא שחיכיתי שהילדים יגדלו והנה הם גדלו וגם הדאגות ממשיכות לגדול, בתי הבכורה סיימה ללמוד משפטים... אממה... מה עושים כשאין עבודה?
הבת השנייה בת ה-22 פוטרה עקב צמצומים, דבר השכיח במחוזותינו היום, ישנה לה בכל יום עד 12:00 האם זאת אינה דאגה ?

בני המתבגר חוזר מהחטיבה בשעת צהריים, כשאני בדיוק סיימתי את העבודה עם לקוחותיי, עמוס באנרגיות צעקניות של גיל ההתבגרות ו"חופר" לי בשפה של המתבגרים ככה הם קוראים לזה היום. זורק התיק, רץ למחשב, מתחבר לאיסיקיו ולמוסיקה הרועשת...

ואני בהפסקת הצהריים הקצרה שלי מארגנת ארוחה חמה מהירה, זורקת שניצלים למחבת, מקפיצה פתיתים תוך כדי מיון בגדים צבעוניים ולבנים, מפעילה מכונת כביסה, מגישה ארוחה, מסדרת ומכינה את הקליניקה לטיפול הבא...

הנה אפרופו...חיכיתי שיגדלו...

אבל, איזה מזל? שאני אוהבת את עבודתי, אני עוצרת לרגע וחושבת

לפעמים אני מרגישה שאני זקוקה לזמן עם עצמי לבד...כנראה, שזאת לא הדרך ולא ניתן לקבל זאת בבית. אני זקוקה לחופשה אמיתית, וחופשה אמיתית היא חופשה של בטלה מוחלטת במקום אחר מחוץ לבית...מקום בו לא אצטרך לעשות קניות, לבשל, לכבס וכל המטלות הסיזיפיות היום יומיות האין סופיות..

חשבתן פעם לעצמכן איך העבודות הללו אינן נגמרות אף פעם?

הכי מצחיק שגם כשיש עוזרת בית זה לא עוזר, כי יום יומיים אחרי כן, הכול חוזר לסורו..

טוב, אחרי כל זה ועם כל הקיטורים אני חושבת שאני בת מזל בשורה תחתונה...

יש לי בעל אוהב. תמיד לקוחות שואלות אותי שאלה ראשונה : את נשואה? היום כנראה בזמננו זה יוצא דופן!!! אבל לי זה דווקא טוב.

אוהבת את ילדיי אהבת נפש, למרות שהם ממש מעצבנים לפעמים. מי יכול לאמר שלא?
אני בטוחה שגם אני מעצבנת אותם לפעמים, בעיקר בגלל הקטע הילדותי שבי שמשום מה מסרב להתבגר מתישהוא....

אבל, איזה מזל - שאני אוהבת את עבודתי, אני עוצרת לרגע וחושבת בליבי :כמה אנשים "נמקים" יום יום בעבודה שהם לא אוהבים ועם בוס שממרר להם את החיים -

ואני לעומת זאת, עובדת לי בכייף, עם הקוסמטיקה, הרפואה האלטרנטיבית הריחות הנפלאים של השמנים שמסביב, אור הנרות, אווירת השאנטי, הנשים הנפלאות שמגיעות אליי עם אנרגיות מדהימות...

אני פשוט צריכה לפנות לי זמן פרטי משלי עם בן זוגי ולפעמים לבד עם עצמי או עם חברה טובה...
בנות, אנו חייבות ללמוד למלא מצברים ולתת לעצמנו זמן פרטי משלנו, לעצור את מרוץ הזמן וללמוד להנות גם מבטלה מוחלטת...

ולהודות, עם כל הלחץ שלנו כנשים, כל הזמן להודות לקדוש ברוך הוא על כל הטוב הסובב אותנו, אלה אינם דברים מובנים מאליהם...